שלישי בבוקר. ארומה. רמת גן. שם הם נפגשו באופן ספונטני פעם בשבוע. היא ראתה אותו מביט בה בסקרנות והואְ ראה אותה מציצה לעברו במבט מבוייש. בכל פעם שעיניהם הצטלבו היא חייכה בשובבות. וכך ביום שלישי לאחר חמישה מפגשים הוא עמד מאחוריה בקופה.
הקופאי שאל אותה: "מה בשבילך?"
והוא ענה. בשבילה: " אייס וניל וכריך חביתה- בלי עגבניות בבקשה."
היא הסתכלה לעברו וצחקה. התפעלה איך ידע בדיוק מה היא מזמינה באופן קבוע.
זהו גבר שמקשיב, שמבחין, ששם לב לדקויות. יתרה מכך, הוא גבר אסרטיבי שמעז. חשבה לעצמה…
" נשב ביחד?" הוא שאל אותה בביטחון.
והיא ענתה: "בשמחה."
וכך הם ישבו בבוקר יום שלישי- מרותקים אחד לשני- היא לא רצתה שהכריך ייגמר והוא לא רצה שהקפה שלו יסתיים.
בסוף ארוחת הבוקר הקצרה מיהר לפגישה חשובה, השאיר לה טלפון שלו וחיכה בקוצר רוח לטלפון ממנה.
היא התקשרה אליו בערב, הודתה לו על ארוחת הבוקר וספרה שנהנתה לשוחח איתו. מאז הם קבעו לדייט שני והיתה זו ממש תחילתה של מערכת יחסים מעולה לשניהם.

ואז שוב הגיע יום שלישי. שלישי בבוקר. ארומה. רמת גן.
אותו אייס וניל וכריך חביתה. אותו קפה שחור חזק. אותו הוא שרמנטי. אותה היא חיננית ומקסימה. אותו הוא -אותה היא.
לקראת סוף הארוחה היא קבלה שיחת טלפון.
בעוד שהוא מעמיד פנים מרוכז במשהו אחר, הוא מקשיב לה בסקרנות:
"יש כסף ליד המפתח על השולחן. תקני לך צהריים.
ואל תשכחי לעדכן אותי אם את הולכת ללירון אחרי בית הספר.
אוהבת אותך.
יום נפלא שיהיה לך יפה שלי."
היא ניתקה את השיחה וחזרה לדבר איתו.
הוא הסתכל עליה בנונשלנטיות והעמיד פנים שהכל בסדר.
אבל במעמקי ליבו התמלא פליאה:
כסף, מפתח, צהריים, לירון, בית ספר, יפה שלי.
הכל מתחבר לדבר אחד!
והוא:
…..
יש לה ילדה!!! יש לה ילדה!!
לאחר מספר דקות של הרהורים עצמיים אמר לה שיש לו פגישה דחופה. הלך בפתאומיות ונעלם כלא היה.

"מדוע???"
שאלתי אותו. "האם נבהלת ונלחצת שיש לה ילדה?"
"כן. לא הייתי מוכן לזה. אני לא יודע אם אני מוכן לילדים בכלל.
עזבי את זה שיש לה ילדה. היא שקרנית! היא הוליכה אותי שולל!! הסתירה ממני כזה פרט חשוב על החיים שלה!! מתי התכוונה לספר לי בכלל???"
ואני עניתי: "בוא.. אתה יודע.. בסך הכל יצאתם פעמיים. ואם היתה רוצה להסתיר זאת ממך לא היתה עונה לטלפון בכלל…. אבל היא דברה לידך גלויות. מדוע לא שאלת אותה על זה?"
"אין מה לשאול. היא שקרנית. ירד לי ממנה. לא מעוניין." אמר.
"אבל מה השתנה?" שאלתי. "היא עדיין אותה היא -מקסימה וחיננית ומתוקה שלא הפסקת לחשוב עליה."
"אותה היא בתוספת שקרנית ובתוספת ילדה". ענה לי.

אז כן. יש פה סוגייה מעניינת ואפילו לא פיירית. יש פה סוגייה של גברים שמשום מה חושבים לעצמם שאישה פלוס היא אישה מינוס.
במקום להעריך אישה שנושאת בתואר אמא שאליו מתווספים כל כך הרבה יתרונות- הם רואים זאת כחיסרון.
ולו בגלל הדבר היחיד- שזה לא ילד/ה שלהם.
לגברים יותר מאשר נשים מפריע לצאת עם אישה שיש לה ילדים משלה. הם רוצים להפיץ את הזרע שלהם, הגנים שלהם ולכן רואים בזה סוג של turn off.
במקום להסתכל על זה בצורה ההפוכה: ולראות באימהות נשים מסורות, בוגרות , אחראיות, רציניות ובשלות לזוגיות והקמת התא המשפחתי יחדיו.
גברים, אם אתם באמת גברים אז ילדים בתמונה לא צריכים להלחיץ או להפחיד אתכם. אתם מסוגלים לדאוג לכולם. בינינו.. הנשים הללו דואגות לעצמם ולילדיהן מצויין גם בלעדיכם.
צאו מהמסגרות הנורמטיביות ותנו הזדמנות לאלו שראויות לכך.