הם הכירו דרך חבר משותף וישר התאהבו- לא יכלו להוריד את הידיים אחד מהשנייה. הם בילו כל רגע פנוי שהיה להם ביחד: הלכו לחוף הים לראות את השקיעה, לסרטים ומסעדות, לטיולים ונופשים מפנקים. לאחר תקופה קצרה הוא הציע לה לעבור לגור איתו. ההתרגשות והציפייה לעתיד משותף הרעידה את גופה וגרמה לה לחלום על בית מרווח עם גדר לבנה וילדים מתרוצצים בגינה. היא עברה לגור איתו- בלי להסס ובלי לחשוב פעמיים. האמינה שהוא האחד שלה.
בהתחלה היה מפעים ומרגש לגור יחדיו, היא חיכתה לדקה הזו שיחזור מהעבודה בלבוש סקסי וארוחת ערב מפוארת. היא רצתה להיות האישה המושלמת- רצתה שיבין שאותה הוא חיפש כל חייו: מין זמין מידי ערב, בית נקי ומצוחצח, כביסות, קניות ובישולים.
בהתחלה הוא קרן מאושר וחיכה לחזור לזרועותיה, נשק לה והרעיף פינוקים על כל הטרחה וההשקעה. האמין שלא יכול להיות מאושר ממנו.
אט אט הזמן עבר וההתרגשות והציפייה הפכו לשגרה השוחקת. היא כבר התעייפה מלהכין ולטרוח, והוא לעומת זאת רטן בתוכו כשחזר הביתה ולא חיכתה לו ארוחת ערב או כשהיא נרדמה לפניו ולא חיכתה לו ללילה סוער במיוחד.
יתרה מכך, היא התעייפה מלחכות לטבעת והוא התעייף מלשמוע על טבעת וחתונה וילדים.
אז זהו שלא! לא לא ולא! לא ממהרים.
לא עוברים לגור יחדיו לפני שיש התחייבות הדדית, לפני שיש הצעת נישואין קונקרטית וטבעת על האצבע.
קל להתאהב אך קל יותר להתרחק. It's easy to fall in love but easier to fall out of love.
"למה לקנות את הפרה כשהחלב בחינם?"
הרי הוא כבר קיבל ממנה הכל אז בשביל מה להתחתן?
הגבר תמיד חושב לעצמו: Why fix it if it ain't broken??
מדוע לשנות את המצב הקיים? מדוע להיכנס למסגרת עליה כל החברים מתלוננים "מוסד הנישואין" אם הכל פועל כשורה ולשביעות רצונו של הגבר.
בנות, חישבו פעמיים לפני שאתן מתקדמות- לעולם לא לחשוף את כל הקלפים וכל הפינוקים- חשפו לאט לאט ובמסתוריות חושנית- תנו לו לחכות ולהעריך- ולפני שיש טבעת, קפלי את הכביסה של עצמך ותני לאמא שלו לכבס ולנקות לו.
